<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קמ"ב</h1>
<h2>דף מח:</h2>
ובין איש בין אשה בענן, עד שיהו גדולים בשנים ובסימנין, האיש בן שלש עשרה שנה ויום אחד והוא שהביא סימנין, והאשה בת שתים עשרה שנה ויום אחד והביאה סימנין, וכעניין זה תנן לה במס' נידה [מ"ה ע"ב] פ' יוצא דופן, דבהכי מיקרי גדול וגדולה, ובחליצה איש כתו' בפרשה ומקשינן אשה לאיש, והכי פסקי' ביבמות בפ' מצו' חליצ' [ק"ה ע"ב], והילכתא עד שתביא שתי שערות. ויבם שלא היו לו בנים ויבמה שלא היו לה בנים, אפי' הגיעו לשנים צריכים בדיקה, דהא דאמ' רבא הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניה מפ' לה בנידה בפ' יוצא דופן [מ"ו ע"א], ובפ' בא סימן [מ"ח ע"ב], אבל לחליצה בעיא בדיקה, דלא אמ' רבא אלא להחמיר אבל להקל לא. וכי בדקי לה, בדקי על פי נשים נאמנות ובנות סמכא מדברי אמת, דאע"ג דנשים לאו בני עדות נינהו, כיון דלאחר הפרק הוא ואיכא חזקה דרבא סמכינ' אנשים, כדתני' בפ' בא סימן בנידה [שם], כל הנבדקות על פי נשים וכן היה ר' ישמעאל מוסר לאמו ור' אליעזר מוסר לאשתו, ומסקי' התם לאחר הפרק דאין חזקה דרבא סמכי' אנשים, ואם הם איש ואשה בנות עשרים ולא הביאו סימנין, שנינו בפ' יוצא דופן [מ"ז ע"ב], תורת גדולים עליהם שאין סופן להביא סימנין, ומסקי' בגמ' והוא שנולדו בו סימני סריס, והכי נמי מסקי' בפ' יש נוחלין [קנ"ה ע"ב], וכי לא נולדו בו סימנין סריס או באשה סימני אילונית תני ר' חייא עד רוב שנותיו, פי' מצפים לסימנין והוה ליה כי קטן, שוב הוה ליה גדול שאין סופו להביא סימנין. זה סדר חליצה נעתק מספר יריאים של הרא"ם.
